הקרבן

מאמר זה הוא מאמר בבישול, אני מעלה אותו כטיוטה. אשמח למשוב , רעיונות, דעות וסיפורים אישיים כדי לאפשר דינמיקה אחרת ובניה שונה של הנושא

לאורך עידנים בני האדם סגדו, העריצו, קידשו והקריבו קרבנות לכל מה שסימל כוח עליון, אלוהות ועוצמה שגדולה מהאדם. ביטוי הסגידה, הערצה והקרבה החל מפולחן החומר וריבוי אלילים וכלה בפולחן לאל אחד ולעקרונות מופשטים..כך או כך האדם האניש את אותו כוח עליון בחייו, האמין בו כגורם על, יצר עמו יחסים עמוקים מאוד שמונעים מכוח/חולשה והיה מוכן ונכון לרצות ולהלחם למען אותו כוח עליון.

אותו דפוס עתיק מוטבע בגנטיקה האנושית ממשיך לפעול ולפעום במציאות החיים של האנושות בכלל ושל כל אדם בפרט. לא תמיד מדובר בכוח עליון אלוהי, לעתים מדובר בכוח אלוהי שמייחסים לאדם אחר, ממקום זה מעניקים לו כוח וככל שמעניקים כוח לאחר כך מורדים את הזהות האישית למולו, אפשר לזהות זאת בילדים מול הורים וממקום זה ההורה מקבל את הכוח האלוהי, ההערצה מתחלפת בעריצות ואותו הורה שנותן חיים שולט בהם ביד רמה ובזרוע נטויה. אפשר לזהות זאת בכוח שמעניקים לבן זוג והופכים אותו לאל על פיו יישק דבר, וגם כאן קצרה הדרך לעריצות וסבל שכן הקיום האישי תלוי בהכרה של אותו אל רם ונישא. ניתן לזהות זאת דרך קבוצות שסוגדות לאדם ומוכנות לרמוס את זהותם למולו, בין אם במבנים דתיים, מדינים או פוליטיים, אותו גורם עובר כחוט השני, הנכונות לרצות כדי לצור קרבה לאותו כוח עליון ..
המילה קרבן מייצגת את הצורך להיות קרוב לאותו כוח אלוהי וככל שהאדם חש רחוק ממנו מוכן לרצות אותו כדי שאותו כוח יקרב ויתקרב אליו, יעניק לו מעט מאותו כוח נשגב ונעלה.

ההיסטוריה האנושית שזורה בסיפורים, מיתוסים ומנהגים לצד חוקים וציווים של האלוהות. במיתולוגיות העתיקות, אנו מזהים קבוצות אנושיות שהקריבו את האוצר הנקי והיקר מכל לאלים כדי להשקיט את זעמם וכדי שיאפשרו חיים טובים, בין אם האל היה מפלצת , מולך, אל, או פסל, הקרבנות נבחרו בגלל התום, היופי והאיכות שלהם, לדוגמה: הנערה הבתולה, המתוקה, היפה והכי קסומה נבחרה להיות בעלת הזכות להציל את הכפר, העלו אותה כקרבן בקלות וללא סמני שאלה. נהפוך הוא אותה נערה ידעה שנולדה להיות הקרבן הנעלה ובכוחה להציל את הכפר, למעשה היא מקבלת לא מעט מכוחו של האל כשהיא מוקרבת ומתקרבת אליו. אנו יכולים לזהות את ההקרבה והנכונות לרצות ולהיות קרבן למען מה שמייצג אלוהות, לדוגמה: אישה מוכנה להקריב את כל כולה למען בעלה כדי שתוכל להתקרב אליו ולחסות תחת צילו, הנכונות לרצות ולבטל עצמה, לתת את חייה בידיו היא דרכה לבטא את הזכות להיות הקרבן הנעלה בשם האהבה. אותו מוטיב יכול לבוא לידי ביטוי דרך פסיכולוגיה של המונים, הנכונות להקריב למען האלוהות, הנכונות לצאת למלחמות עקובות מדם כדי לרצות את האלוהים ולהתקרב אליו ולקבל מעט מכוחו ועוצמתו..

מנהגים וציווים נולדו לאורך ההיסטוריה וקבלו תבניות מדויקות, ככל שהכוח העליון היה מופשט יותר כך נדרשו חוקים וציווים כדי לאפשר יחסים וקרבה עם אותו כוח עליון, ממקום זה נולדו הדתות, המנהגים הקולקטיביים והדפוסים שאנו מכירים כל כך טוב בחיינו בין הצהרנו שאנו מאמינים או לא… כי כולנו מאמינים! גם אלה שמכנים עצמם דתיים , גם אלה שמכנים עצמם מסורתיים, וגם אלה שמכנים עצמם אתאיסטים : כולם מאמינים באלוהות, אולי יקל עלינו להבין שהאלוהות הוא הכוח העליון שלמענו אנו מוכנים להקריב עצמינו, להלחם למענו או אולי לרצות כדי לקבל את הרגע המופלא של לחסות בצל אותו כוח עליון. האמונה מגיעה עם פולחן ופלחן תמיד מגיע עם קרבן ולכן עולות כמה שאלות מפתח: למה אנו מעניקים כוח אלוהי? מה פולחן? מה הקרבן ולמה?

אגב, ביהדות מושג הקרבנות מפותח להפליא קיימים כמה וכמה סוגים של קרבנות: זבחים ומנחות, קרבנות ועולות, קרבן נדבה וקרבן אשמה, וכשנכנסים קצת יותר לעומק מגלים את הקרבן כעולה, שלמים, חטאת, בכור, מעשר, פסח , מנחה, קרבן יחיד, קרבן ציבור. קרבן חובה או קרבן נדבה.. וכל קרבן מייצג אנרגיה וכל אנרגיה היא חלק ממהות גנטית שמרכיבה את הקרבן הפנימי החקוק בכל אחד ואחד מאיתנו.

אכן תפקיד הקרבן נולד מתוך היסטוריה ארוכה בשנים שמוטבעת עמוק עמוק בלא מודע שלנו כפרטים וכקבוצות שחולקות אותו רעיון. מקום הקרבן נולד מתוך צורך עז לקבל הכרה, לגיטימציה לזכות הקיום שלנו.. לכן מקום זה הוא נגיש ואפשרי לכל אחד ואחד מאיתנו.. ושוב עולות השאלות מה ומי הוא הכוח האלוהי בחיינו ואיך אנו סוגדים ועובדים את אותו כוח אלוהי? איפה הקרבן ? ולמה? מה המחיר של אותו קרבן והאם מחיר זה מקרב אותו לאלוהות ולאידאה או שמא מרחיק אותו למקום של אשליה וחלום שווא? ואיפה נושא זה מוצא אותך? אשמח לשמוע כדי להמשיך ולהעמיק מאמר זה..

כתוב/כתבי תגובה